עבור המהגרים האפריקנים, ישראל היא לא פיקניק

עבור המהגרים האפריקנים, ישראל היא לא פיקניק

לפליטים מאפריקה, ישראל זה ממש לא פיקניק

מאת איתן פרימן

אתאקלטי מיכאל נאטי, פליט מאריתראה, מספר ל- i24NEWS שנמלט לישראל בחיפוש אחר חופש וזכויות

במורד הכביש קרוב לתחנת דלק נטושה, דגל ישראל מוסתר חלקית על ידי גדרות ותיל דוקרני. מחוץ לגדר כמה מחצלות קש ושמיכות צבעוניות פזורות על הקרקע, עליה שולחן עם מיני פסטה ואורז, חומוס, בורקס, פירות, פיתה וממרחים. עבור כמה משוכני מתקן חולות בדרומה של ישראל, זו הארוחה הטעימה ביותר שאכלו זה חודשים.

רובם של שוכני חולות הם מבקשי מקלט אפריקאים מאריתריאה, ארץ הנתונה תחת דיכוי שלטונו של הרודן איסאיאס אפוורקי, או מסודאן, מדינה הנתונה במלחמת אזרחים. רבים נמלטו ממדינות אלה וצלחו באומץ את נתיבי ההברחה המסוכנים במזרח אפריקה בחפשם אחר מעבר לישראל, וחוו התעללויות, עינויים וסחיטות בדרך.

איש כזה הוא אלאקלטי מיכאל נאטי, פליט אריתראי בן 27, שעזב את אריתראה לפני עשר שנים. הוא לא לבד. 5000 אריתראים עוזבים את מדינתם מדי חודש, על פי היוזמה הבינלאומית  למען זכויות הפליטים.

נאטי היה תלמיד כיתה י' כששוטרים הגיעו לביתו ולקחו אותו ב-2008.  האשימו אותו בניסיון לעזוב את ארצו. נאטי הכחיש את ההאשמה באמרו שהוא רק ניסה להשלים את לימודי ההנדסה שלו. זה היה הרגע, למרבה האירוניה, שידע שיהיה חייב לעזוב.

נאטי נלקח לכלא, ומשם הועבר לידי הצבא האריתראי. "אם מעבירים אותך לרשות הצבא, לא תעזוב עוד לעולם", אומר נאטי.
אבי גויס עוד לפני שנולדתי, והוא שם עד היום, משרת בצבא."

"לאמי היה קשה מאוד לגדל לבדה את הילדים. אבי היה בצבא, ואז גם אני. אחרי 10 חודשים החלטתי לערוק מן הצבא ולשוב הביתה כדי לעזור לאמי", אומר נאטי.

הצבא כתב לאמו של נאטי שאם לא יחזור לצבא, הוא ייאסר. "אחרי זמן מה החלטתי לברוח מן המדינה."

היציאה לדרך זו כרוכה בהחלטה לא קלה. נתיב הבריחה לישראל מאריתריאה – דרך אתיופיה, סודאן ומצרים = ידועה לשמצה בפעולות הסחר בבני אדם והאלימות הפיזית. גם ישראל הקשתה על הנמלטים בכך שהחמירה את יחסה למבקשי מקלט מאז 2010, והידקה את אמצעי הביטחון לאורך הגבול שלה עם חצי האי סיני.

עדיין, נאטי הצליח להגיע לאתיופיה, מדינה שנלחמה באריתריאה פחות מעשור קודם לכן, ויחסי שתיע המדינות  מסוכסכים ועוינים.

"אחרי שברחתי אמרו לאמי, 'בנך ברח לאתיופיה ועלייך לשלם קנס של 50,000 שקל (14,13 דולר).'
לא היה לה כסף, רק  3,000 נאקפה (199 דולר) שנתנה להם אחרי שהגעתי לבטח לאתיופיה",
אומר נאטי.

"באתיופיה היה מסוכן. המזכיר כללי מאריתריאה עדיין שם, שולט בנתיניו. כשהגיע הזמן לצאת שוב לדרך, עברנו לסודאן."

הסכנה שייתפסו עדיין ריחפה כל הזמן. "אחרי שעברתי דרך סודאן, הגעתי למצרים. לשתי המדינות הסכם עם אריתראה לשלוח אליה בחזרה את אנשיה", אומר נאטי. "אלה שנשלחים בחזרה גומרים בכלא תת-קרקעי."

"לאחר מכן החלטתי לבוא לישראל. שילמתי 3,000 דולר כדי להיכנס אליה, שמעתי שישראל היא דמוקרטיה, ושיהיה לי סיכוי לקבל מעמד וזכויות של פליט."

בנובמבר 2010 חצה נאטי את הגבול מסיני לישראל. משם לקח חייל ישראלי את נאטי לכלא סהרונים, מחנה מעצר בנגב למבקשי מקלט מאפריקה, שם נשאר חודשיים.

"אחרי ששוחררתי מהכלא נתנו לי כרטיס אוטובוס לדרום תל אביב. כשהגעתי לשם כבר הכרתי כמה אנשים מהבית, אבל היה לי מזל גדול כי רבים שהגיעו לשם לא הכירו איש ומצאו את עצמם בפארק" הוא אומר, בהתייחסו לגן לוינסקי הידוע לשמצה, מרבצם של מבקשי מקלט אפריקאים רבים שהפך לסמל העוני והמצוקה בדרום תל אביב ומרכז חייהם של הפליטים.

נאטי עבד בעבודות שונות בבית חולים, במסעדות, ובמלון בהרצליה המפוארת לפני שנשלח למתקן חולות. "החיים כאן קשים. אם אנחנו מדברים על אוכל, זה בזבוז זמן. מקבלים אורז יבש, כל יום" אומר נאטי. "מדי פעם מישהו מביא לנו אוכל. מאכילים אותנו מספיק רק כדי שלא נחלה."

"החלום שלי הוא שהממשלה במדינה שלי תיפול ואוכל לשוב לשם, לראות את הוריי ולחזור להשלים את חלומי להפוך למהנדס", אומר נאטי. "החלום שלי לבנות לא רק למען עצמי אלא למען העם שלי."

"מסתננים" או "מבקשי מקלט"?

מתקנים כמו חולות הפכו לסלע מחלוקת בישראל.

בדצמבר 2017, כנסת ישראל הצביעה לסגור את מתקן חולות עד מרץ 2018. המתקן התקיים על בסיס חוקי מפוקפק, כשהוא מכיל אנשים שלא הורשעו בפשע כלשהו, וללא אבחנה בין מהגרי עבודה ומבקשי מקלט.

מערכת המשפט הישראלית העלתה מספר חששות באחרונה בנוגע למעמדם של מבקשי מקלט אפריקאים, במיוחד אלה שנמלטו מצבא אריתריאה. בתחילת השבוע הודיע בית משפט לערעורים שאריתראים שערקו מן השרות הצבאי שם והגיעו לישראל יוכלו, אולי, להיחשב מבקשי מקלט.

גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, צייץ בטוויטר שחולות הפך ל"מלון למסתננים על חשבון הציבור". החזקת המתקן עולה 240 מיליון ₪ בשנה (68 מיליון דולר).

המאבק בין שתי זרועות השלטון הללו – מערכת המשפט  ומערכת האכיפה – ניטש בין נרטיבים שונים:
האם האפריקאים כאן הם "מסתננים" או "מבקשי מקלט"?

כ-60,000 בני אדם עברו במערכת לאחר שנכנסו למדינה באורח לא-חוקי, על פי ממשלת ישראל. כ-37,000 אפריקאים נשארים כאן, בלי לדעת מה צופן להם העתיד.

כחלק מהמאמץ להפחית את מספר השוהים האפריקאים, הציבה להם ישראל אולטימטום: עזבו כעת, וממשלת ישראל יעניק לכם 3,500 דולר וכרטיס לאפריקה – או תישלחו לכלא.

נדמה שהציבור בישראל מסכים עם גירוש השוהים האפריקאים. כשני שלישים מהישראלים תומכים באמצעי זה, על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה וסקר אינדקס השלום שערכה אוניברסיטת תל אביב. הפילוח הוא די מפלגתי, כאשר התמיכה בגירוש גבוהה במיוחד בקרב מצביעי היצין _78%), לעומת מצביעי מרכז (35%) או מצביעי שמאל (25%).

לדידם של גורמים לאומנים יותר בקרב המצביעים בארץ, השוהים האפריקאים מהווים איום קיומי על הדמוגרפיה  וזהותה היהודית של המדינה.

ב-2010 מנהיג מפלגת האיחוד הלאומי הימנית, יעקב כץ, התנבא: "אין ספק שתושבי תל אביב יזדרזו לעקור ליהודה ושומרון כשעירם תהפוך לאפריקאית", כשהוא משתמש בשמות המקראיים של הגדה המערבית.

עם זאת, מקהלה נכבדה השיקה קמפיין  תחת הכותרת "עצרו את הגירוש!" – בהניפה דגלים עם סיסמא זו ברחבי תל אביב. מחוץ לחולות, שני חברי הקבוצה, ענבל כהן ועדי ברקוביץ, ידברו על האפליה הכרוכה בצעד הגירוש.

"העובדה שהם שחורים גורמת להם לקבל יחס אחר מאשר למהגרים אחרים, כמו הפיליפינים למשל", לדברי ברקוביץ, סטודנטית בת 25.

לדברי כהן, הבעיה בתוכנית הזו היא השטחיות שלה: "לדעתי צבעו של אדם מפחיד רותך בגלל הדעות הקדומות", אומרת כהן, בת 33 מחיפה. אנחנו כאן להראות שהם בני אדם בדיוק כמוך וכמוני."

מתקן חולות מחזיק כ-1,200 בני אדם, ובשבת נערך שם פיקניק, כנראה אחד האחרונים. קבוצות של אנשים הגיעו מתל אביב, רטובים עד לשד עצמותיהם, להעניק תמיכה בכל דרך שיוכלו. אנשים הביאו עמם אוכל ויצרו סביבה של סעודה משותפת. אחרים הביאו כלי נגינה. כמה בעטו בכדורי רגל.

לפני שהאוטובוס יצא בחזרה לתל אביב, מעגל גדול של אנשים הקיפו את השמיכות, ואנשים שנותרו במקום שרו בליווי שתי גיטרות, חלילית וסומסומיה, כלי נגינה דמוי-נבל, כשהם משלבים בהרמוניה ניגונים יהודיים ושירים של בוב מרלי. לאחר שנפסקה המוזיקה, אחד האפריקאים לקח מיקרופון ושיבח את האורחים על האהבה והשמחה שהביאו לעצורי חולות.

"תסבירו בבקשה לממשלה שלכם שאנחנו אחים", אמר.

איתן פרימן הוא עורך חדשות ב- i24NEWS.

פורסם במגזין איי24 ניוז בתאריך 20.2.18
לינק לכתבה המקורית
https://www.i24news.tv/en/news/israel/society/168006-180219-for-african-migrants-israel-is-no-picnic