מכתב של אזרח אריתראי לאיסאייס אפוורקי

מכתב של אזרח אריתראי לאיסאייס אפוורקי

לאיסאייס אפוורקי,

אריתראה, 13 במרץ 2018

 

איסאייס היקר,

יתכן ועדיין אינך מזהה אותי, אבל אתה הגורם לצלקות שאני נושא ולכעס עימו אני נושא אותן!!!

חונכתי לכבד את המבוגרים  ממני מגיל צעיר. לכן, אפנה אליך בשמך מתוך הכבוד שאני רוחש למסורת, לתרבות ולמורשת שלנושהונחלה
לי מגיל צעיר. מעבר לכך, אלה שסובלים מפגיעות לא מדוברות תחת ידם של אלה שמחזיקים בכח האולטימטיבי יודעים דבר או שניים על
שמות.

ב"שירה אינה מותרות", בחלק מהפסקה הראשונה כותבת אודרי לורד (1985) כך; ".. דרך השירה אנחנו נותנים שם לרעיונות אלה שהם,
עד השיר, חסרי שם וצורה- העומדים להוולד, אך כבר הורגשו לפני כן.
זיקוק זה של החוויה ממנה נובעת שירה אמיתית, מולידה מחשבה כפי שחלום מוליד קונספט, כפי שרגש מוליד רעיון, כפי שידע מוליד…
הבנה."
לולא אקרא לך בשמך, לא אוכל להעלות את דמותך בעיניי רוחי. מעבר לכך, תקוותי היא לגעת בלב הנוקשה הזה שלך מכיוון שאני יודע כי
כוחה של העט יכול להיות אדיר מכוחה של החרב.
כולם יודעים כעת שאתה יודע דבר או שניים על שני הדברים. האחרון הוא הסיבה לכך שאני כותב את המכתב הפתוח שלי משום
שכשהיית צעיר, צעיר ורב עצמה, כתבת את "נהנאן אלמנאן" (ንሕናን ዕላማናን), ששינה את מסלולה של המהפכה באריתראה.
לא הפעלת את כח החרב אז כפי שאתה עושה כעת, אבל הבנת כמה אדיר יכול להיות כוחה של העט. וזה עבד.

יתכן ואינך מזהה אותי, עדיין אינך מכיר אותי, אבל אתה הגורם לצלקת הגדולה ביותר שלי, זו שאני נושא בכעס רב!!
לא פגשתי אותך מעולם, ועדיין אתה מצליח לרקום שנאה בליבי. עם התבגרותי שמעתי סיפורים על  איך ילדים רבים שפוגשים אותך
מתרשמים מאופייך שכה קל לחבב.
הפאסון, של הגרוטסקי, הרשים אותם עד כדי שבאופן אוטומטי החלו לכנות אותך "באבא איסאייס". ללא ספק, עניין זה האדיר את
הפרופיל הציבורי שלך כגיבור לאומי אחרי שלחמת במשך 30 שנים להביא שלום ועצמאות למדינה שלנו- או כך הם חשבו.

אני שואל עצמי שאלה רטורית כזו: ' כיצד יתכן שמנהיג שהקריב את נעוריו ואת חייו הבוגרים הופך לאדם שבסופו של דבר גורם נזק בלתי
הפיך לילדים כמוני?'.
ביליתי לילות מרובים ללא שינה במחשבות על איך היו נראים חיי לו חייתי עם משפחתי, משום שטעמתי אהבה עמוקה, אותה אהבה
חסרת תנאים שהורה מסוגל להעניק. עדיין בלתי נתפס עבורי שכח יכול לשנות בן אנוש עד שיתנהג כחצי אל.

אתה אולי עדיין אינך מזהה אותי, אבל אתה הגורם לצלקת שאני נושא בכעס בוער!!!

הופתעתי ללמוד שכח פוליטי שינה את אהבתך לאריתראה לשנאה לאנשיה. איך יתכן שאחד יאהב את ארצו, אך יבצע פעולות מלאות
שנאה כלפי אנשיה?
התביישתי לקרוא לך הנשיא שלי כאשר התקשורת שלך קראה לכ260 אזרחי אריתראה שקיפחו חייהם כהרף עין על חוף למפסודה
"מהגרים אפריקאים", כאילו אין להם מוצא, כאילו אין להם ארץ, או אם לומר בפשטות- כאילו אין להם שמות.

הבנת את הפואמה של לורד כה לעומק, בכך שלא נתת להם שמות רצית שאנשים יפסיקו לחשוב עליהם, משום שלקרוא לאדם בשם משמעו לחשוב עליו.

לורד (1985) קובעת ממש בפסקה הראשונה המצוטטת מעלה, " לאיכות האור דרכו אנו בוחנים את חיינו השלכות ישירות על היצירה שאנחנו חיים, ול שינויים שאנו מקווים להביא לחיים אלה.
זהו האור שבו אנו יוצרים את הרעיונות האלה שמתוכם אנו רודפים אחר הקסם שלנו וגורמים לו להתגשם."
תקוותי הנלהבת ביותר היא שאריתראים ימשיכו לייצר איכות כזו של אור דרכו הם יבחנו את הגיהנום שהבאת על מספר אינסופי של אריתראים.
כשהשינוי הזה יגיע, אורות בהירים אלה של תקווה יאירו על אלה שאת חייהם האפלת בטרם עת. אהוביהם יהיו לעד אסירי תודה לרוח
האריתראית הבלתי ניתנת לשבירה שתביא שינוי לטובה.

הייתי נדהם אף יותר לשמוע שכלאת רבים מחבריך הלוחמים, לוחמי חופש, ואחים לנשק, שעמלו למען המדינה ואנשי בדיוק כמוך, אולי אף יותר.
האמן לי, איסאייס, ניסיתי בכל כוחי להבין את המוטיבציה שמאחורי האכזריות שלך ופעולותיך הבלתי אנושיות. עם זאת, מעולם לא
הצלחתי למצוא צידוק לאלימות המתמשכת שלך כלפי זכויות אדם בסיסיות.

או, סלח לי, שכחתי להציג את עצמי. אני אחד מהאויבים הרבים שיצרת לעצמך. אני הילד של אבון אנטוניוסAbune Antonios.
אני הבן של היילי וולדטנסה. אני הבת של האג' מוסא מוחמד נור. אני האחות של בטוודד אברחה. אני האב של כל הסובלים בתאי צינוק מתחת לאדמה.
אני אחותו של מחמוד סריפו, אני האם של כל הנשים הצעירות שעברו התעללות מינית או אחרת. אני חבר של דאוויט. אני השכן של
ג'שוע, אני התגלמותם של כל אלה שמצאו את מותם בטרם עת.

אתה מבין, החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה בתקווה לשנות את דעתך ולהעיר את המצפון שלך משום שאני לא יכול לקבל את מצבה הקשה של אריתראה כפי שהוא כיום.

יתכן ואינך מזהה אותי עדיין, אבל אתה הגורם לצלקות שאני נושא בכעס עצום!!!

נקרעתי בין להפוך את זה לקינה על הטרגדיות האחרונות שהתפקדו על הקורבנות בעקבות שלטון שהשתגע, מצד אחד, ועל אלה ששירתו את האומה באומץ מהצד השני.

יצא כך שאני מכיר את השניים שאיבדנו, שלעולם לא היו מרגישים בנח עם כך שיקננו עליהם או שיפארו אותם, לכן העדפתי לשתף את המכתב כפתוח.
מהיכרותי עם חייו של אבוי'ס מוסא, כחיים של שירות לציבור, עשיית טוב למען נזקקים, ארצה להקדיש מכתב פתוח זה לכבד את שני אבותיי, היילי והאג' מוסא.
ארצה לפתוח בלהזכיר לך את חברך ואחיך לנשק היילי. אתה זוכר שהוא עזב את חלומו להפוך למהנדס על מנת להלחם למען המולדת שלו?
אתה אולי חושב שאתה האדם היחיד שהקריב למען שירות האומה. הריבונות של אריתראה הגיעה עם המאמצים הקולקטיבים והמאבקים
של כל האריתראים, למעט אלה מאיתנו שהיו צעירים מידי להבין או שחשבו שאנחנו ברי מזל מספיק להוולד לאחר קבלת העצמאות של
האומה- המדינה הנקראת אריתראה. יתכן ועדיין אינך מזהה אותי, אבל אתה הגורם לצלקת שאני נושא בכעס יוקד!!!

איסאייס, האם אי פעם שאלת את  עצמך על ההבדל שבינך לבין אלה שהרגו אריתראים חפים מפשע לפני עצמאות אריתראה?
מה לגבי האיש התמים בן ה 93 ששלחת לכלא הבלתי אנושי שלך באוקטובר 2017? בקשתו היחידה הייתה לתת ל"ילדיו" חופש דת וחינוך?
כפי שאתה כבר יודע, האג' מוסא הקדיש את כל חייו לשירות ארצו וחבריו הפטריוטים. הוא גם לחם להביא עצמאות לאריתראה ואנשיה,
אבל חשוב מכך, היה לו תפקיד משמעותי בחיים החברתיים של אריתראה. הוא הקדיש את מאמיו ועושרו לנזקקים, לאסירים וליתומים.
אתה ודאי זוכר זאת: אותך מחזיק את שתי ידיו של האג' מוסא ומודה לו על סיוע המזון שסיפק במהלך הרעב באריתראה? אתה זוכר את
היום הזה? מה לגבי הכמות האדירה של המזון שהוא הביא לאסירים אריתראים במהלך הרמדאן?? איך שכחת את כל התרומה שלו
לאנשיו? איך התיר לך ליבך להניח לו למות הרחק מאהוביו? יתכן ועדיין אינך מזהה אותי, אבל אתה הגורם לצלקות שאני נושא בכעס נמרץ!!

אני בטוח שאתה מודע לכל השירותים שהילי והאג' מוסא העניקו לאומתם האהובה. זכור לך שקברנו רק את הגופות שלהם. נשמותיהם
עדיין מלוות אותנו; הן ילחמו לצידנו עד סופו של שלטונך האוטוריטרי. כן, אל תחשוב שפטירתם של אבותינו היקרים ומנהיגינו האמיצים
ישתיק אותנו. התבונן בטקס הקבורה המכובד שהענקנו להאג' מוסא. כך נראית אהבה של בני אנוש.

התבונן באנשים שהמרו את פיך וקברו את האג' מוסא. האזן לקינות, לקינות, שבבוא העת יהפכו לזעם יוקד, זעם שיהפוך לקץ של
שלטונך, ואתה תקבר בבור חולדות ללא איש שיקונן עליך מלבד משפחתך המצומצמת או כמה בובות, אם בכלל. התעורר והכל בעובדה
שהשלטון שלך מתקרב לסוף אלים. הכעס מתבשל מבפנים, וכשזעם ההמונים מוזן מבפנים, הזהר לך! יתכן ועדיין אינך מזהה אותי, אבל
אתה הגורם לצלקות שאני נושא בכעס רותח!!

זכור לכל הפחות את מילות הפרידה שלי: ארצה להזכיר לך שגורל כולנו למות ביום כזה או אחר.

עם זאת, מוות כקדוש מעונה עדיף בהחלט ממוות כדיקטטור. אל תניח לכח הזמני שלך לשטות בך, איסאייס. האג' מוסא עצם את עיניו
לנצח, אך הוא פקח את עיניהם של אלפים על גבי אלפים של אריתראים. הפכת אדם שנותרו לו מעט מאוד שנים לחיות לקדוש מעונה.
כמה מיעטת להבין אז, שהנשק הטוב ביותר שיכלת לחמש עימו את האריתראים הוא הפיכתו של האג' מוסא לקדוש מעונה, משום שכעת
יותר מתמיד, אריתראים מוכנים לשים קץ לייסוריהם, הודות לך ולפזיזותך בניסיון להאריך את חיי המדף שלך בשלטון.

לראות את סרטון טקס הקבורה היום היה אחד מהסצנות הטובות ביותר שישארו חרוטות בזכרוני משום שאריתראים בכל העולם ראו
שנבצר מאהוביו להיות שם. כל אריתראה היא משפחה, ראית את זה בעיניך הערומות.

יתכן ואינך מזהה אותי עדיין, אבל אתה הגורם לצלקות ולכעס שאני נושא בקנאות!!

קורבן של האכזריות שלך

אריתראי גאה.

(פורסם במקור במגזין awate בתאריך 14.3.18)