כך נראית מדינה שלישית – עדויות מאוגנדה

בימים אלו מנסה ממשלת ישראל להגיע להסכם עם אוגנדה, "מדינה שלישית" אשר תקלוט את מבקשי המקלט הישראליים אשר יסכימו לעזוב "מרצון" (תחת הפעלת מכבש לחצים קשה ומתמשך, כולל כליאה ללא אשמה, הפעלת "חוק הפקדון", אי טיפול מכוון בבקשות המקלט, התעמרות שרירותית מצד רשות ההגירה ועוד).

פליטים מגורשים למדינה שלישית

פליטים מגורשים למדינה שלישית

אבל מה קורה באוגנדה, לאחר שמבקשי המקלט מגיעים אליה? האם באמת חייהם משתפרים במדינה השלישית הזאת? האם סוף סוף יכולים הפליטים למצוא מקום בטוח לשהות בו? המציאות, כך נראה, רחוקה מאד מההבטחות והסיפורים שמוכרים לנו ולהם.

הכל הפוך

ברהנה, ברח מאריתריאה לישראל ו"עזב מרצון"  לאוגנדה:

"בישראל אמרו לנו, 'מקבלים אתכם, יש שם אנשים שעובדים איתנו.. מחכים לכם' אבל הכל היה הפוך".

"לקחו אותנו לאיזה מקום, אמרו 'מחר בבוקר אנחנו באים לוקחים אתכם… אם אתם רוצים לצאת מהמקום הזה, כל אחד ישלם 700 דולר'. בהרנה שילם ונלקח לקאמפלה, בירת אוגנדה. אבל התלאות רק התחילו: הוא נעצר מיד על ידי המשטרה המקומית מכיוון שלא היו ברשותו שום מסמכים (לישראל ולאוגנדה אין יחסים דיפלומטיים, לכן הניירות שניתנים בישראל הינם חסרי כל ערך באוגנדה): "המשטרה תופסים אותך ולא אומרים לך '[אתם יכולים] מבקשים מקלט', הם רוצים רק את הכסף. הם יודעים שאנחנו באנו מישראל [..] מי מספר להם? לא יודע אבל, הם יודעים. הם לא רוצים שגם אנחנו [נהייה] מבקשי מקלט".

פליטים רבים, אשר עזבו "מרצון" לרואנדה, מצאו את עצמם שוב במנוסה, מיד עם הגעתם ל"ארץ המובטחת". רבים מהם מילטו את עצמם לאוגנדה: "הייתה משטרה בדרך, אמרו להם שאנחנו באים מרואנדה ושאין לנו פספורט (המסמכים נלקחו מהמגורשים מיד עם ירידתם מהמטוס) ואז היינו בכלא, אין אור בכלל. כל אחד היה צריך לשלם 600 דולר לאחד הבכירים במשטרה".

לא רק המשטרה מנצלת את מצבם הקשה של הפליטים. דוויט, פליט אריתראי שברח מרואנדה לאוגנדה מספר כך: "[באוגנדה] לוקחים אותנו להוטל […] [באו] שלושה אנשים [שאלו] 'אתם רוצים לראות את המדינה הזאת?' אמרנו, בסדר". דוויט מתאר כיצד אותם אנשים לקחו אותו וכמה אנשים נוספים על אופנועים אל מחוץ לעיר ושם שדדו אותם. "אחד מוציא סכין […] הם אומרים 'כסף, או שאנחנו הורגים […] הם לקחו כל מה שהיה לנו […] 3,500 דולר, בגדים, טלפונים הכל. אנחנו לא יודעים מה לעשות, אין לנו פתק [מסמך מזהה כלשהו] אם אנחנו הולכים למשטרה, אנחנו מפחדים".

אסייאס, מבקש מקלט שהתגלגל לאוגנדה, מסביר: "אנשים חושבים שבאנו מישראל הם חושבים שיש לך הרבה כסף, כל אחד מנסה לגנוב ולשדוד אותך". כולם רוצים לשדוד אותך, וכאמור אתה לא יכול אפילו להתלונן במשטרה, כי בהעדר מסמכים המשטרה פשוט תשים אותך בכלא – או תשדוד אותך בעצמה.

מדינה שלישית בטוחה?

לאחר פרקי זמן שונים, כמעט כל הפליטים מגיעים למסקנה שעליהם לברוח מה "מדינה שלישית", על אף הסכנות שבבריחה כזו. רבים מהם מנסים להגיע לדרום סודן. אלא שכדי לעשות זאת, עליהם לגנוב את הגבול בעזרת מבריחי גבול אשר שודדים אותם ולעיתים מוכרים אותם לסוחרי אדם.

טספאיי, מספר כיצד נדרש לשלם 700 דולר למבריח אשר במקום להעביר אותו את הגבול, מכר אותו למבריח אחר ונעלם:

"שילמנו לו, הוא אמר 'אני לוקח אתכם באוטו שלי' [אבל] הוא לקח אותנו לאנשים אחרים […] [שאלנו אותם] איפה הוא? אמרו 'אנחנו לא מכירים אותו […] תביא כסף' [אמרנו] 'איך אנחנו נשלם? אנחנו [כבר] שילמנו. מאיפה אני אביא לכם?' " כאן מספר טספאיי כיצד הגיבו אותם מבריחים: "זורקים אותי לרצפה… לקחו אותי ככה מפה, ידיים שלי, יצא לי דם, נתנו לי מכות… ככה עם סכין".

אסייאס: "סוחרי בני אדם אמרו לנו שיקחו אותנו לדרום סודאן ושעלינו לשלם, בגבול הם לקחו את כל הכסף ונטשו אותנו […] מישהו מהצבא ועוד שני אזרחים באו אלינו, ביקשו לראות את המסמכים שלנו, אבל אין לנו מסמכים… אז הם אמרו שאנחנו צריכים ללכת אתם לכלא. אמרנו שאנחנו לא פושעים אז, הם ביקשו כסף ולקחו את כל מה שהיה לנו. [אח"כ] שוב תפסו אותנו, אני לא יודע איך מגלים כל פעם שבאנו מישראל, מי מספר להם? חיפשו עלינו שוב, לקחו אותנו למעין יער כזה […] אמרו לנו לשלם והרביצו לנו. לא היה לנו [כסף] אז הם אמרו שיקחו אותנו לכלא".

גבריאל מתאר את הדרך שעבר בנסיון להגיע לדרום סודן:

"זה היה קשה מדי. כל הדרך בלי מים, בלי שום דבר […] אני לא רוצה לחזור על זה. זה היה ממש קשה. היינו ברכב כמעט שלושה ימים עם עזים וכבשים […] לא ידענו את הדרך, בגלל שאין לנו שום נייר, מישהו מהכוחות של אוגנדה, אני חושב כמו מבריח כזה […] קיבל אותנו בגבול… שילמנו להם 2,000 דולר כדי לחצות".

עוצרים את הגירוש

העדויות לקוחות מתוך: עדיף כלא בישראל מלמות בדרך דוח עדויות – 2018 אלו הן חלק קטן מתוך עוד ועוד סיפורי זוועה שמגיעים מה"מדינה שלישית" איתה מנסה ישראל להגיע להסכם גירוש. זאת המציאות אליה מתכננים לישלוח אלפי בני אדם: גברים, נשים וילדים. מול המציאות הזו, אנו אומרים ברור, "לא במשמרת שלנו!" עוצרים את הגירוש ומצילים חיי אדם.

 

כל אדם הוא אדם.